מחצית השנה מהווה נקודת שיא בגרף האושר של הגן. הילדים מאושרים, הגננות מתענגות מילדים מקסימים שמשחקים כל כך יפה וגדלים לתפארת, הורים שכבר מרגישים קהילה, משפחה קטנה נולדה לה בגן.
וכשמגיע דצמבר מתחילים הטלפונים, שלום רצינו לדעת האם יש מקום לשנה הבאה.
כך כל שנה אני מופתעת מהמהירות שבא פונים אלי ההורים, תופסים אותי לא מוכנה.
התשובה שלי מנומסת, אני מבקשת יפה תנו לי לחגוג את חנוכה, להנות עוד קצת מהרוגע, והנה עכשיו הגיע הזמן לדבר על שנה הבאה.
מבחינתנו הצוות כולם מוזמנים ומתאימים להשאר בגן, שהרי מאז ומעולם אצלינו בגן גדלו ילדים עד גיל ארבע.
נכון לא מתכחשת לעובדה שיש כרגע גן טרום טרום חובה, ובני השלוש מוזמנים להגיע אל הגן העירוני.
אני בכל זאת רוצה להציע לכולם להשאר, למה?
כי יש יופי קסום בגדילה משותפת עד גיל ארבע, כי הקבוצה מתגבשת עוד שנה, ומגלה יחד מה קורה שגדלים יחד.
המשחק מתפתח לעולמות חדשים, הכישורים החברתיים משתכללים, ואנחנו נוכחות שותפות ועוזרות להעצים את היכולות הללו.
וכשאני חלק מקבוצה קטנה ומאוחדת, גם האני שלי מתחזק ומתעצם.
אז מה אחרי שנה תעזבו? זה ממש מהר
אחרי שנתיים ? זה ממש עצוב
אחרי שלוש ? מוכנים לשקול פרידה.
שנה הבאה הגן ישאר באותה מתכונת, 21 ילדים ארבעה אנשי צוות מקסימים בכל יום.
אנחנו נצרף לגן השנה ילדים מגיל שנה וחצי ומעלה, ואם יהיו בני שנתיים ומעלה נצרף בהתאמה לעוזבים.
אני לא נוהגת כרגע לקחת מאלו שממשיכים דמי הרשמה, אני אשמח להצהרת כוונות.
מי שברור לו שהוא נשאר שיגיד, מי שברור לה שהיא ממשיך הלאה שיגיד, ומי שמתלבט שיגש אלי לדבר.
אני אשמח לתשובות כנות עד יום ראשון הבא.
תודה לכם, אנחנו אוהבת את כולכם , מקוות לראות אתכם בשנה הבאה איתנו, ומי שלא, חובה לבוא לבקר :-)
